שטיח פרסי

באיזה שהוא שלב בערב 

השטיח הפרסי האדום כמו שהיה בבית של סבתא ,התחיל לרחף באוויר. חלק מהאנשים שעמדו עליו התחילו להתנדנד קלות ולאבד קצת את שיווי משקלם . חלק אפילו לא שמו לב שאנחנו מרחפים מרוב שהיו שקועים בסיפורים של עצמם או אחד של השני .

כשהתחלנו להתרחק מהסטודיו הסתכלתי למטה וראיתי את כל המתחם הולך ומתרחק. הערב היה קריר ואלו שתמיד קר להם התחילו להתעטף בשאלים הדקיקים שלהם . היו שנשכבו על הבטן והסתכלו למטה בסקרנות . היו כאלה שבחרו להסתכל רחוק רחוק לכיוון המטרה אליה אנחנו עפים .חלק הפנו את הגב או חיפשו מחסה . באיזה שהוא שלב אפילו האדישים מביניהם התחילו להרגיש.

היו שהתגודדו להם יחדיו , והיו שדווקא בפינת השטיח ,היה להם נעים ומרוחק...סוף סוף קצת שקט....על מרבד הקסמים ניתנה לנו האפשרות להסתכל מלמעלה על החיים שלנו ולהבין שאנחנו לא לבד במערכה .שכל תנועה על השטיח משפיעה על שאר הנוכחים .הבנו שחשוב לשמור על שיווי המשקל ועל המיקומים הנכונים במרחב .

לא דאגתי . ידעתי שבסוף נחזור הביתה בשלום . כמו תמיד . אבל גם ידעתי שנחזור אחרים ממה שיצאנו ...