נטע אסולין

הקונסטלציה המשפחתית מזכירה לי לפעמים עבודה של חפירה ארכיאולוגית.
כמנחה, מוגשת לי חלקת אדמה במצב מסוים
ממנה בולטים שפיצים של סלעים
שאני רואה רק את הקצה שלהם.
יש מלא כאלה,
אבל תפקידי לזהות איפה המקום שהכי נכון
להתחיל לחפור ממנו, במטרה לגלות את מה שחבוי למטה ומונע מהאדמה להצמיח עליה צמחים חדשים.

בהתחלה, החפירה קצת יותר גסה ומפושטת, חולשת על איזורים נרחבים יותר,
ואז מתחילה העבודה העדינה יותר. ממש, עם כף חפירה קטנה ומברשת,
מנסה לגלות את החלקים החבויים, הנשכחים חיים ודורות שלמים,
אך משפיעים על חיינו כאילו קרו רק אתמול.

אני מדמיינת את עצמי שם, מאובקת, אך מסוקרנת, מאפשרת לדברים להתגלות בקצב הנכון להם.

ואכן, מתגלות שם ערים שלמות,
סיפורים ואוצרות המנצנצים מתוך
האבק הרב שהצטבר עליהם.
כשמתגלים הסודות הטראומות והסיפורים,
כשנותנים להם את המקום הראוי להם
ואת הטיפול המדויק לו הם זקוקים,
אנחנו מאפשרים לנו ולבני ביתנו
להתהלך ביתר קלילות על האדמה, בלי ליפול ולהפגע מכל שפיץ לא מזוהה.
אנחנו מאפשרים לאדמה לקבל את ההזנה לה היא זקוקה כדי להתחדש ולפרוח.

הקונסטלציה המשפחתית מאפשרת לנו לנקות את האבק שהצטבר עם השנים.
לכו תדעו, אולי מסתתר שם אוצר שמבקש להתגלות ולהעיף אותנו קדימה ….

עוד קצת עלי ועל הדרך שלי תוכלו לקרוא כאן >